אז זהו. הארוע ההיסטורי מאחורינו. מוזיאון הקומיקס והקריקטורה הישראלי נפתח בחולון ומעכשיו יש לנו מקום להציג תערוכות ולקיים ארועים. נקווה  שזה גם יביא ליותר קומיקס בחנויות כי כידוע קומיקס לא צריך להיות תלוי על הקיר במוזיאון אלא בחוברות או ספרים בשירותים. אבל לפחות זה עשה קצת באז על קומיקס בתקשורת אם כי הניחוח הפלצני משהו שמלווה את העניין התקשורתי קצת מדאיג כי הפלצנות תמיד עיכבה את ההתפתחות של הקומיקס בארץ כי היא נוטה להרחיק את הקהל הרחב ומשאירה את הקומיקס כנחלתם של כמה צפונים אינטלקטואלים. אבל לא משנה. המוזיאון עצמו יפיפה ומרתק- עבודה נהדרת, גלית גאון וגלית עוז וארוע הפתיחה היה מרגש ומקסים.... אני חושב... אני פשוט הגעתי לארוע חולה מת עם חום גבוה. בדרך כלל אני נהנה להיות חולה, לשכב במיטה לקרוא קומיקס בכמויות, אבל ארוע כזה, גם וירוס אכזרי לא יכל לעצור אותי. אז באדיבותו של אקמול פורטה אחד או שניים הגעתי לארוע וצפיתי בשמוליק כ"ץ מקבל פרס על מפעל חיים שכל כך מגיע לו. הוא האחרון מ"דור המייסדים" של הקריקטורה והקומיקס שעדיין איתנו וזה נהדר שהוא זוכה בכבוד הזה ולראות איך נפתח מוזיאון שמנציח את עמיתיו למקצוע שהקימו את הקריקטורה בארץ- זאב, דוש, פרידל ועוד כמה שאני לא זוכר כרגע כי כאמור הייתי מסטול מחום ובקושי ידעתי מה נעשה איתי. גם כל הקטע שנעלבתי שלא הוזמנתי לשום פאנל נהיה די מטופש כי בזמן הכנס- יום למחרת הפתיחה- חזרתי לקדוח במיטה ולו הייתי מוזמן לא הייתי יכול להשתתף. להסתובב סהרורי בין אורחים להגיד שלום ולחתום על ספרי זבנג שילדים הביאו עם 38.5 חום זה דבר אחד אבל להופיע על במה לפני קהל במצב הזה- זה כבר סיפור אחר. האמת שהתראיינתי לכל מיני ערוצים ואתרים בפתיחה ואני ממש מקווה שיצא נורמלי. אם תתקלו באחת ההופעות האלה תיקחו בחשבון- 38.5 חום, בטח לא הייתי ממש צביקה הדר.

מה שכן. זכרתי שעמיתתי המוכשרת, אלית אבני, צילמה אותי עם שני עמיתים למקצוע (לא זכרתי מי) אז בקשתי ממנה שתשלח לי את הצילום כדי שאשים בבלוג. תוך שניות הצילום היה במייל אז הנה לפניכם  מימין לשמאל- צחי פרבר, עמוס אנלבוגן ואורי פינק עם 38.5 חום. אה. ואני מרגיש יותר טוב. תודה ששאלתם

שמוליק כ"ץ וניסים חזקיהו

אלית אבני ובן זוגה יובל ליד העמוד שלה בקיר הקומיקס במוזיאון